מוסר השבט / או: האם כדאי להתחסן?

בעוד עשרות או מאות שנים, יחקרו היסטוריונים את תקופת הקורונה וישאלו את עצמם שאלה אחת: למה כשכבר הגיעו החיסונים - אנשים לא התחסנו? ממרחק הזמן יראה להם תמוה שיש מגיפה, יש חיסון שעובד (אם במרחק הזמן הוא יעבוד ויענה על הציפיות), ואנשים בוחרים להישאר במגפה, לסכן את עצמם ואת סביבתם במקום להתחסן ולצאת אל חופשי.

מטרת הפוסט הזה היא לא להשתתף בדיון הנוכחי: חיסונים בעד ונגד, אלא לשפוך אור היסטורי לאותם היסטוריונים מבולבלים מה השיקולים שעומדים לעיני בשאלה האם להתחסן או לא.

פעם, לפני עשרות אלפי שנים, כפי שאותם היסטוריונים ידעו היטב -חיו בני האדם בשבטים קטנים. לכל שבט היה מנהיג שלרוב בחר החלטות גורליות עבור שאר השבט: לאן נלך, איפה נמצא אוכל או היכן נימלט מפני הגשם. החלטות אלה היו לעיתים מוצלחות, לעיתים פחות, אך החשיבה השבטית הייתה הכרחית להישרדות של כל שבט - העובדה שכל בני השבט, כולל המנהיג, יסבלו מאותן השלכות במקרה של בחירה גרועה נתנו לחברי השבט את הביטחון שהמנהיג יעשה את הבחירה הטובה ביותר בעיניו עבור השבט. העובדה שהוא ישן לידם וחלק איתם את חייו הבטיחה להם שהוא גם ייקח עליה אחריות, ויודח במידה וזאת הייתה החלטה גרועה במיוחד.

תובנות אלו הן מה שעיצבו את יכולת השיפוט של בני האדם למנהיגות טובה עד לימינו אנו. לדוגמה: מנהיג טוב תמיד שם את השבט שלו לפני עצמו (קסם אישי). מנהיג טוב אינו מהסס ומחליט מהר (כריזמה), מנהיג טוב לוקח אחריות על מעשיו. עד היום לא זוכרים לרבין את החשבון הדולרי של אשתו, אבל האחריות שלקח על הפרשה והתפטר עוד מהדהדת בתודעה הישראלית.

עם ההיסטוריה, בני האדם נאלצו לוותר על מערכת השבטים אליה התרגלו ועוצבו במשך מיליוני שנים ונאלצו ללמוד לשתף פעולה במספרים גדולים בהרבה. הומצאו הלאומים - אוכלוסיות ענק של אנשים שאינם מכירים אחד את השני אך באמצעות שפה משותפת, סמלים, דת ותרבות - ניסו ליצור "נאמנות שבטית", אליה התרגלו בני האדם בעבר - אל מדינה או לאום. לדוגמה - מדינת ישראל מוגדרת קודם כל על פי הדת שלה כמדינת היהודים. למדינת ישראל פחות חשוב אם אתה אדם טוב ומתחשב, אם אתה ידידותי לחבריך או אפילו משלם מיסים בזמן - הקריטריון הראשון עליו אתה נשפט זה אם אימא שלך יהודייה או לא, ואם לא - לא יעזור לך, לא תצליח להיכנס בגבולות.

בני האדם אמנם מתוכנתים לחשוב כשבטים, אך הם לא עיוורים לחלוטין - עמוק בליבם הם מבינים, ברמות שונות, שהמדינה הזאת היא שבט דיי מזויף. אם בשבט המקורי המנהיג קשר את גורלו בגורל השבט, הרי יש דוגמאות אינספור בהיסטוריה למנהיגים שבנו לעצמם ארמונות פאר בעוד נתיניהם גוועים ברעב, ואם מנהיג טוב נאלץ לקחת אחריות על מעשיהם, היום שרים וראשי ממשלה נהנים מחסינות בפני החוק.

לכן בני האדם כבר אינם יכולים להרשות לעצמם להיות נאמנים לחלוטין ל"שבט שלהם" (המדינה) ולקבל החלטות רבות בעצמם. אם בעבר צייד לקט בחר להחליט את החלטותיו בעצמו בניגוד להחלטות השבט - בחירה זו הביאה לניכור שבטי ופגעה בסיכויי ההישרדות שלו. היום לעומת זאת - רבים מפקפקים בנכונות השבט להיטיב עימם, ורבים רואים את עצמם כחלק מהמין האנושי ולא כחלק שרירותי ממנו (כמו יהודי למשל). הספקנות לעומת הנאמנות מתבטאת במפלגות בכל המדינות - הליברלים מול השמרנים, השמאל מול הימין, הדמוקרטים מול הרפובליקנים.

בעידן המודרני בו אנו מוצפים במידע שקרי שמקשה לבני האדם לבחור כיצד לפעול. בני האדם לא מתוכנתים לחשוב כל כך הרבה אלא לתת את האחריות על מי שהם סומכים עליו ולא לשאול שאלות. טבע זה שירת אותם נאמנה כשחיו כשבטים ואינו קל כל כך לשינוי. אנחנו כולנו חושבים כעדר.

ומצד שני כאזרח אני לא יודע בוודאות מה המשמעות של החלטות הממשלה והאם אין מטיבות איתי. אינני יודע שראש הממשלה הקפיטליסטי ששם את הכלכלה במקום הראשון עושה זאת עבורי, אינני יודע אם סגירת הרכבת בשבת טובה בשבילי ואינני יודע אם את החיסונים שהוא מייבא טובים לי בטווח הארוך. אבל זאת רק חצי מהבעיה.

כי גם ראש שבט הציידים לקטים עשה טעויות, ובני השבט שלו ידעו שהוא יעשה טעויות. זה היה חלק מהדיל. מה שנטע בהם ביטחון זה שגם הוא שילם את המחיר על אותן טעויות. זה ההבדל המרכזי בין שבט למדינה - בשבט ההיררכיה משמשת כייעול קבלת החלטות, בעוד שבמדינה היא משמשת כהתנערות מההשלכות שלהן.

מדינת ישראל בוחרת הרבה דברים שאינני בהכרח מסכים איתם: שירות צבאי חובה, עידוד ילודה וקצבאות ילדים, חינוך היסטורי לוקה בחסר (90% ממנו עוסק בעם היהודי בלבד) ועוד. אך לצפות מהמדינה שלי להיות מושלמת ורק אז להסכים לשתף איתם פעולה - הרי שזה משהו שלעולם לא יקרה ומשמעו התנערות מאחריות אישית. המדינה לא מושלמת, לא מתאימה לאג'נדות של כולם ולא מתיימרת להיות. היא מתיימרת להמשיך לתפקד וכל השאר זה בונוס, ועל אזרחיה לכבד זאת ואת חוקיה. ואני מכבד, במידה מסוימת - אני שם מסיכות, משלם מיסים, שירתי בצבא ועוד.

הבעיה היא לא בטעויות שהמדינה עושה אלא בלקיחת האחריות שלה עליהן.

לדוגמה- המדינה דורשת מבניה לשרת בצבא ודוחפת אותם לשרת בקרבי. כשאותם לוחמים חוזרים הלומי קרב, האם המדינה אומרת "אנחנו שבט, שלחנו אתכם לקרב וחזרתם פגועים, ולכן אנחנו ניקח עליכם אחריות" או שהיא זורקת אותם מכל המדרגות ועושה את המינימום הדרוש עד שהם נאלצים למחות? אני אפילו לא צריך לענות על זה, אתם יודעים את התשובה לבד. המדינה הזאת לוקחת מינימום של אחריות על הבחירות שלה.

הרי הטראגיות בבירוקרטיה היא לא רק הסחבת, חוסר היעילות, בזבוז הנייר ואבדן הזמן (חסרונות מורגשים בהחלט) אלא למעשה הטלת הקושי על האזרח הקטן לנדנד לראש השבט שלו שההחלטה שלו אינה לשביעות רצונו. אמנם זכויות אדם הן דבר מומצא, אבל ארהיב עוז ואומר שאם זאת לא זכות אנושית לנדנד למנהיג, זאת לכל הפחות זכות ביולוגית. זה מה שתוכנתנו לעשות. זה משול לזכות לתת צ'אפחה על הכתף כשנוחת עליה יתוש.

בתקופה כזאת של ממשלות מתחלפות, שכל שלטון מטיל את האחריות על השלטון הקודם אפילו שזה אותו שלטון 30 שנה, אין לי את הביטחון לא רק שהחיסונים הם החלטה טובה, אלא שהממשלה בכלל תיקח אחריות אם זאת החלטה רעה. ואת זה ראיתי במו עיני - אימי שהתחסנה, נפגעה מהחיסון וביקשה טיפול לא טופלה כהלכה כלל.

אני אתאיסט מוצהר. בודק טוב מאד קונספירציות ולא מאמין לשמועות. אין לי ספר שכדור הארץ הוא עגול ואני די בטוח שהחיסון הומצא עבורנו האזרחים. ייבוא החיסונים במהירות הוא הישג לא מבוטל של ממשלת נתניהו ואין על כך כל עוררין.

אך אני חושב שכאינדיבידואל בשבט, עלי ועלינו לדרוש אחריות מהמדינה על החלטותיה לפני שאנחנו שמים גם את הגוף שלנו במשוואה הזאת. על המדינה להצהיר בכתב שהיא תדאג לכל מחסור במידה ויגרם נזק כתוצאה מהחיסון ולתת את הדף כתעודת ביטוח לכל מתחסן. אם החיסון בריא ומוכח - שייקחו אחריות! למה אני צריך צריך להשתתף באחריות הזאת לבד? האמונה שלי בחיסון איננה רלוונטית, אינני איש מדע, אבל כאזרח במדינת ישראל 2021 אין לי טיפת אמונה במדינה שתיקח אחריות על ההחלטות שלה, ולכן הבקשה של המדינה להתחסן אינה משהו שיכול לשנות את דעתי לכאן או לכאן.

סולידריות היא דבר חשוב גם בעיני, אך לצערי הציפייה הלאומית שתהיה סולידריות מדינית בהזרקה של חומר לגוף היא פשוט גדולה מדי. אני לא אזריק חומר לגוף שלי בשביל המדינה. אני אזריק חומר לגוף שלי אם אאמין מעל כל ספק שהוא יעשה לי טוב, וכרגע עוד אין לי את הכלים לשפוט את זה.