לא התלהבתי יותר מדי מבו ברנהם כשהיה ילד פלא אינטרנטי ביוטיוב הצעיר. על אף שעשה שירים מצחיקים, ואתם יודעים כמה אני אוהב שירים מצחיקים, הספיישלים שלו הרגישו לי ערוכים מדי, הבדיחות מתחכמות מדי, והחיתוכים המהירים עשו לי כאב ראש.
אך בו ברנהיים לא נשאר במקום אלא התפתח מאד כאמן, ושמחתי לשנות את הדעה שלי לגביו כשצפיתי בספיישל האחרון שלו - "inside". ספיישל הקורונה הזה, שכמו לא רוב היצירות על התקופה ההיא, עדיין עומד במבחן הזמן. מליונים השתפכו על השפה הויזואלית העשירה שלו (שבאמת מרשימה), השירים המדוייקים (והלא מתחכמים, ברובם), והאומץ שלו להחשף כפי שעוד לא עשה בעבר.
אני מסכים שגם אם זאת לא יצירה מושלמת, וגם אם העיסוק של בו בעצמו יכול להיות לעיתים קצת נפוח, ושהייתי מוריד מערכון או שניים, עדיין זאת יצירה מאד מוצלחת ומעניינת, ואף חדשנית.
כי בו הוא גם חלוץ בשבירה כפולה של שירים קומיים, ואני אסביר:
ברוב השירים הקומיים, כפי שאתם יודעים, יש טוויסט
בטוויסט (שלרוב מגיע בפזמון), השיר "שובר" בחדות את הנושא שלו, ומציג את מה שנאמר עד כה באור חדש מפתיע ומוזר.
דוגמאות לכך (לפי סדר כרונולוגי):
ושניים שלי:
וכ'ו, וכ'ו, וכ'ו. זה מבנה מאד נפוץ כי הוא אפקטיבי ומתאים להרבה סוגים של בדיחות. כפי שאתם רואים, השתמשתי בו גם אני.
אך אם יש משהו שאני מעריך בכתיבת שירים קומיים (ובכלל) היא שינוי המבנה המוכר הזה. שירים שיוצאים מהמבנה הזה ועושים את זה טוב הם מאד מוערכים בעיני.
דוגמה לכך הוא השיר של בו ברנהיים מInside -
לכאורה שיר טוויסט קלאסי. בו מתאר בהתחלה כל מיני אובייקטים כמו "אבוקדו" ו"חלון פתוח", או "זוג מחזיק ידיים" בלי הסבר, ואז בפזמון מגיע ההקשר - מדובר בתיאור עמוד אינסטגרם של כל בחורה לבנה גנרית.
וכך השיר ממשיך, ובו מסתלבט על הקלישאתיות של עמודי האינסטגרם הללו עד שבC part מגיע טוויסט נוסף- תמונה של אמא שלה, כחלק מאותו עמוד אינסטגרם, בו היא כותבת לאמא שלה כיצד עוברים לה החיים מאז שהיא נפטרה לפני עשור. הפתיחות הכנה הזאת, עומדת בניגוד מוחלט לכל מה שהצחיק אותנו בשיר עד כה. בו גורם לנו לצחוק על נערות לבנות ופריבילגיות די בקלות, תוך שהוא מראה לנו כמה החיים הנוחים שלהן גנריים ומשעממים, ואז חושף שמתחת לכל זה אנחנו לא באמת יודעים כמה החיים שלהן באמת קלים, או עם מה הן מתמודדות. הוא חושף שמתחת לתמונות הגנריות האלה יש בני אדם, עם בעיות בדיוק כמו שלנו. הטוויסט השני חותר תחת הטוויסט הראשון, ומעמיק את המסר. האינטגרם שלה אולי גנרי ורדוד, אבל לא הבחורה עצמה.
בו בספיישל הזה היה לא רק קודר יותר, אלא גם התעסק באנושיות יותר. בתקופה בה האנושות הכי התרחקה מעצמה, בו פירק לא רק את המבנה הקומי המוכר אלא גם את היחס שלו, שעד כה היה קריר ומתנשא מעט, לאנשים שהוא כותב עליהם.
וכך בדיוק בשיר שבעיני הוא פסגת היצירה שלו, the chicken, אותו גם תרגמתי.
כיוון שהתרגום והשיר פה, לא אנתח אבל ברור לי שכולכם תבינו למה הוא גאוני ואיך בו ברנהיים שוב שבר סכמה מוכרת בקומדיה קודרת, ואיך שוב פנה למכנה האנושי ביותר שלנו, ביצוגה של תרנגולת.
השיר אגב מחכה לכם למטה בתגובות, ואני ממליץ תמיד לקרא את התרגומים שלי עם השיר ברקע
התרנגולת
הבוקר מפציע והתרנגולת
קמה לקול תרועות בעלה
מעל הביצים עליהן היא דוגרת
חולמת עתיד אחר בשבילה
לעבור עיירה
לשנות אוירה
להתחדש
אין שום בעיה בלהיות רעיה
אך האם זה כל מה
שיש?
בוהה בחלון...
למחרת שוב היא קמה
משנסת מותניה
לטעם החופש היא צמאה
היא רצה החוצה
משפשפת עיניה
ורואה שם את כל אשר חלמה
ציפורים מזמרות על עלוות העצים
כמו שיר מוכר
החלום שהקפיאה כמעט והגיע, אך
יש עוד דבר
עליה לחצות את הכביש
הכביש
אויר צלול ונוף פורח
מחכים אחרי ה..
כביש... כביש
חיים טובים יותר
האם היא תוותר?
הכביש הוא ענק והיא קטנטנה
אך החלה לחצות את הפסים
לפתע פתאום היא קפאה במקום
כשהבחינה באור שני פנסים
ואם אז היא מתה, אינני יודע
אבל בפנים
יש בי תקווה שבסוף היא הגיעה
לצד השני
ולכן היא עשתה זאת.
Comments