יצירתיות

היצירתיות שלי מאד השתנתה עם השנים.

כשהייתי ילד דמיינתי כל הזמן. סיפורים והרפתקאות, ומחשבות ומנגינות, וחבר דמיוני. לא יצרתי, דמיינתי. הדמיון היה מפלט, חופשי מכל מטלה, פראי. ריחפתי בעולם. ציירתי על כל דבר. הייתי ילד מנודה, אבל הייתי גם כריזמטי כשסיפרתי סיפורים לחברים מועטים ובני משפחה.

בתיכון, אחרי שברון לב ראשון, פרצו ממני שירים, וגם הם פרצו בצורה פראית. 2005. ביאליק בשקל. אין יומרה, אין חוקים. אני משחק בחוקים, כותב מה שבא לי, אחרת משעמם. אני אכתוב שיר עם אותיות חסרות, עם רמיזות למילים ואשחק בהן, אני אכתוב הייקו עם מילה שבורה. אני אאתגר את עצמי, ואת החיים עצמם.

וככה עד 2017, עד שעשיתי טיול גדול וחזרתי ממנו עם הרבה שירים פשוטים על חופשי והחלטתי שאני מקליט מהם אלבום קאנטרי. את סוף שנות ה20 שלי הקדשתי לזה, ופתחתי תקופה שאני קורא לה "תקופת הפרויקטים. ניסיתי לאלף את החיה הפראית שנקראית הדמיון שלי כדי שאוכל לרכוב עליה, לרקום ממנה סיפורים, אלבומים, שירים, והופעות (טכנית התחלתי להופיע ב2015 עם "אולד פאשן גיא", אבל לא הקלטתי לפני זה משהו ברצינות).

ואז החלה תקופת הפרויקטים. ספר לילדים (היצירה שלי לילדים היתה ותשאר החשובה ביותר שלי בעיני), ספשלי סטאנדאפ מצולמים, אלבום הקאנטרי, כמה מופעי לייב, וזה נגמר בהקלטת אלבום הילדים שלי בעקבות ה7.10 בו הבנתי שהחיים עלולים להלקח ברגע ושאני חייב להקליט אותו.

המיקוד היצירתי הזה ביצירה שאב ממני את האנרגיה היצירתית שלי משאר החיים. כך למשל, כל הגרביים שלי שחורות עד היום כי אני לא רוצה לפנות זמן למיין אותם. היו לי את אותם זוג נעליים במשך שנים (סאקוני שחורות - נוחות שמתאימות להכל) וכשהפסיקו לייצר אותן זה היה משבר. מצאתי נעליים אחרות שמתאימות לי וקניתי ארבעה זוגות. לא מדובר בעצלות אלא במיקוד מחשבתי אך ורק ביצירה. זאת הסיבה שמוזיקאים רבים מגדלים זקן ולא מטפחים את עצמם יותר מדי.

התקופה הזאת, שנגמרה במסע חוזר מאמריקה (ולא פשוט, שכן לצד החוויות עברתי שם התעללות מהמעסיקה שלי ונגמרה במחלה קשה של חודש איך שחזרתי לארץ), גרמה לי להבין כמה דברים -

נמאס לי לטייל בעולם (לפחות באמריקה, ראיתי הרבה ממנה) וממחנות קיץ. אני לא אוהב להיות זר.

אני לא רוצה ליצור יותר אלבומים מוקלטים. זה גורם לי להשאב ולשבת ימים על ימים מול המחשב, ולמרות שאני גאה בתוצאה ושמח ורגוע יותר בחיים שעשיתי מה שעשיתי, אני שבע מזה. נבחתי את נביחתי.

אבל אני כן רוצה להופיע, ולכן בניתי מחזמר שאני יכול להופיע איתו בעצמי ויצאתי לדרך.

בינתיים הגיע אלי ההבנה כמה חזק הכוח של הצ'ט GPT, ואני לומד אותו ומשייף איתו את מחשבותי ואת היצירה שלי.

כך שמבחינתי אני בעידן היצירה של להופיע, ולתת לאמנות לחיות ולא לתת למחשבים לעמוד ביני לבין הקהל. אני מעוניין להופיע, להביע מי אני, להצחיק ולרגש, בעוד האלבומים המוקלטים שלי יהיו ידיים ארוכות שלי לעוד קהלים.

המחזמר שכתבתי עוד לא מוכר את הוא יוצר התעניינות רבה ממי ששומע עליו ואני מבסוט על זה כי הוא באמת המופע הכי שלם שלי. אני אוכל לרוץ איתו הרבה זמן, ולא בוער לי לעשות שום דבר אחר מלמבד לשווק ולהופיע איתו (למעט להוציא בקיץ את אלבום הילדים שלי, ואולי להופיע גם עם השירים ממנו).