קצת עלי

כשהייתי ילד חלמתי להיות מאייר. הנטיה שלי לקשקש במחברות ובשולחנות קנתה לי מוניטין בתור "הצייר השכבתי". היו לי בעיות ריכוז, לא למדתי מוזיקה בצורה מסודרת ולא ידעתי לקרא תווים

​​

אמנם היה לי אורגן והמוזיקה תמיד היתה ברקע, אבל רק בכיתה ח' סוף סוף התחלתי ללמוד... סקסופון. אל תשאלו למה סקסופון. מזל שכמה חודשים אחר כך פרשתי ועברתי לגיטרה

​

בתיכון הכרתי מלא אנשים חדשים שעשו מוזיקה והצטרפתי אליהם. בכיתה ט' פתחתי דפיוצר בבמה חדשה, ושנתיים אחר כך, מפני שבאתר במה חדשה לקח זמן "לאשר" יצירות מה שהתנגד לרוח הנעורים שלי, פתחתי בלוג שירה בשם "ביאליק בשקל" וכתבתי בו מה שבא לי​

​

וכך, במחברת הצבאית שלי, לצד הקשקושים והקריקטורות הופיעו בעיקר שירים, והבנתי שבשחרור אני אלך ללמוד ללמוד מוזיקה. הלכתי  ללמוד ברימון ומאז המוזיקה הובילה את חיי לשלל מצבים מעניינים

​

לבסוף, עשור אחרי שבחרתי במוזיקה על פני הציור, זכיתי לסגור מעגל ולאייר בעצמי את ספר השירים שלי לילדים -"הכל מותר". כנראה שחלומות בכל זאת מתגשמים